טיפול בינאישי (Interpersonal Therapy) הוא טיפול קצר טווח אשר פותח בתחילה כטיפול לדיכאון, ובהמשך נמצא יעיל לטיפול במספר הפרעות נפשיות. טיפול זה פותח בשנות השבעים ונמצא כמאוד אפקטיבי לטיפול בהפרעות מצב רוח (Mood Disorders), התמכרויות ובולימיה, לעתים כטיפול משלים לטיפול תרופתי. בהמשך, הטיפול תורגם לפורמטים נוספים וביניהם: טיפול בינאישי בקבוצה, במסגרת טיפול זוגי, ובמסגרת ייעוץ, אשר עשויים לארוך יותר זמן.
הטיפול הבינאישי שם דגש על היחסים הבינאישיים העכשוויים בהם המטופל נוטל חלק, ויוצר קישור בין יחסים אלו להיווצרות סימפטומי דיכאון, במקום התמקדות בצדדים ארוכי טווח של האישיות. הטיפול כולל שלושה שלבים. השלב הראשון אשר אורך בין מפגש לשלושה מספק את המסגרת לטיפול ובמהלכו מוגדרת מטרתו. השלב כולל אבחון של המטופל באמצעות סימפטומים וסריקת ההיסטוריה הפסיכיאטרית שלו אשר באמצעות מעבר על תפקודו החברתי בהווה, יחסיו הקרובים, דפוסם, וציפיותיו וציפיות אחרים בתוכם. בשלב השני, המטפל מספק למטופל ידע על ההפרעה דרך האבחון ומקשר אותה למצבו הבינאישי תוך התמקדות באזור בעיות ממוקד של התפקוד הבינאישי של המטופל. בשלב האחרון בטיפול, בסוף ה-12-16 מפגשים, המטפל מחזק את תחושות העצמאות והמסוגלות החדשות של המטופל על ידי זיהוי הרווחים טיפוליים. כאן הוא עוזר למטופל לצפות ולפתח דרכי התמודדות עם סימפטומים פוטנציאליים שעלולים לעלות בעתיד.
הטיפול הבינאישי משמש כטיפול יעיל להפרעות החרדה, ובפרט פוביה חברתית בה המטופל סובל מכשלים בתפקודו החברתי. בטיפול, המטפל מחדיר במטופל את האמונה כי קיימת תקווה לשינוי וכי הפרעתו ניתנת לטיפול, וגורם לו לזהות ביישנות, פאסיביות ומבוכה חברתית כסימפטומים של ההפרעה, בניגוד למאפייני אישיות שלו. טיפול בינאישי קבוצתי לפוביה חברתית מתמקד באבחון ומציאת אסטרטגיות יישומיות להתמודד עם ביישנות במצבים ספציפיים. האינטראקציה הקבוצתית מובילה לשיפור במצב המטופל ונותנת לו הזדמנות לתקשר עם אחרים אשר סובלים מסימפטומים דומים לשלו.