כללית, ההמלצה תלויה בחומרת המצב. במצבי חרדה קלים פעמים רבות מתאים טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי ממוקד. מחקרים רבים מצביעים על כך שהטיפול המומלץ בהפרעת חרדה שהתבססה הוא משולב – תרופות לצד טיפול פסיכולוגי.
התרופות מיועדות להקלה בתסמינים בטווח הקצר והבינוני, בעוד הטיפול הפסיכולוגי מיועד לשמר את הישגי הטיפול התרופתי, ולמנוע ככל שניתן את אפשרות חזרת התסמינים לאחר סיומו.
במרכז לטיפול קוגניטיבי התנהגותי וביופידבק הגישה הטיפולית מתבססת על שיטות טיפול בעלות ביסוס מדעי. כיון שיש קשר ברור בין התגובות הגופניות, הרגשיות, ההתנהגותיות והמחשבתיות הטיפול מבוסס על מודל גמיש שמתייחס לכל ההיבטים הללו. ניתן לקרוא על ההתייחסות למרכיבים הקוגניטיביים (מחשבתיים) ההתנהגותיים והרגשיים בפרק המתאר את הגישות הטיפוליות הנהוגות במרכז. ההתייחסות למרכיב הגופני הינה בשתי רמות. בדרך כלל הטיפול משלב ביופידבק על מנת לסייע ברכישת שליטה יחסית ויכולת ויסות משופרת של מערכת העצבים האוטונומית. במקרים בהם מתקבל הרושם שטיפול זה לא יסייע במידה הרצוייה להתמודד עם התגובות הגופניות של החרדה מומלץ לשלב טיפול תרופתי.
טיפול תרופתי
טיפול זה ניתן על ידי פסיכיאטרים ובמקרים מסוייימים על ידי בעלי מקצוע אחרים מתחום הרפואה. פסיכולוגים אינם רשאים להמליץ על טיפולן תרופתי כלשהו. טיפול תרופתי מקובל בהתקפי חרדה חוזרים מתבסס על נוגדי דכאון מקבוצת SSRI כדוגמת פרוזק, סרוקסט ציפרלקס או רסיטל. חומרים אלה מסייעים להעלאת רמות הסרוטונין במח, ובכך מסייעים לשלוט על פעילות היתר של מערכת העצבים הסימפטטית שמגבירה את תסמיני החרדה. השפעתן של תרופות מסוג זה ניכרת רק כעבור 4-6 שבועות. במקרה של חרדה תכשירים אלה ניתנים בדרך כלל במינון נמוך יותר מאשר בדכאון אך במקרים כגון OCD ינתנו במינון גבוה. בספרות המקצועית קיימים דיווחים על כך שטיפול תרופתי יעיל מעלים בכ- 80 אחוזים מהמקרים את תסמיני החרדה. כאשר מפחיתים בהדרגה בסיום הטיפול את המינון התרופתי ומפסיקים אותו כליל כ- 40 אחוזים מהאנשים אינם חוזרים לפתח תסמיני חרדה.
בשל משך הזמן שלוקח לתרופות ה SSRI להשפיע, במקרים מסויימים, כדי לסייע במצוקה הנפשית של המטופל ולהקל על תסמיני החרדה, ימליץ הרופא על נטילה מוגבלת במינון ובזמן של כדורי הרגעה ממשפחת הבנזודיאזיפינים כגון קלונקס, ובן וואליום. לצד העובדה שהשפעתם מהירה והם מפחיתים במידה ניכרת את הסבל מהתקפי החרדה, כדורים אלו, כאשר נוטלים אותם באופן בלתי מוגבל, עשויים לדרוש מינון הולך וגדל עם הזמן כדי לייצר את אותה ההשפעה (כלומר המטופל מפתח אליהם סבילות ומתרגל לתרופה). בנוסף כדורים אלה ממכרים ומפתחים תלות. מסיבה זו מומלץ לשלב בטיפול גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי שיסייע לשמר את השימוש בכדורים בתדירות ובמינון הרצוי.
טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בשילוב ביופידבק
בעוד שהטיפול התרופתי מסייע בדרך כלל להפחית את תסמיני החרדה, חשוב לשבור את דפוסי ההימנעות והאגורפוביה. כדי לשנות את סגנון ההתמודדות ההמנעותי ולאמץ התנהגויות מסתגלות מומלץ לשלב טיפול קוגניטיבי - התנהגותי שחושף את המטופלים באופן אמיתי או דמיוני למצב שמעורר בהם חרדה (למשל מקומות פתוחים), ומלמד אותם לשנות את תפיסתם לגבי יכולתם ולגבי האיומים הנתפסים על ידם. בנוסף, בעזרת ביופידבק, ניתן ביעילות ובצורה חוייתית ללמד טכניקות הרפיה (למשל נשימות, הרפיית שרירים, מדיטציה) המסייעות לעצור את "הפחד מהפחד" ואת תגובת השרשרת בזמן התקף.
פסיכותרפיה אינטגרטיבית
לצד טיפול קוגניטיבי התנהגותי מומלץ במקרים מסויימים לשלב התערבות טיפולית תמיכתית ארוכת טווח שיכולה להיות אישית, משפחתית או קבוצתית על מנת להבטיח השפעה מתמשכת של הטיפול. קיימות גישות שונות ולכל מטופל עשויה להתאים גישה שונה. בין הגישות המקובלות: טיפול אקזיסטנציאליסטי, אינטרפרסונלי ודינמי.
טיפול בהיפרוונטילציה
נשימות מהירות (מעל 24 בדקה אצל אדם בוגר) ועמוקות לתוך בית החזה הינן מהתסמינים הבולטים של התקף חרדה מסוג פאניקה. נשימה זו גורמת להוצאה מוגברת של פחמן דו-חמצני מהריאות. לכן, בעת התקף חרדה המלווה בהיפרוונטילציה, מומלץ לשאוף להאטת קצב הנשימה לעשר נשימות בדקה.הארכת הנשיפה תסייע מאד, לעתים ניתן להסתייע בשקית ו לשאוף ולנשוף במחזוריות לתוכה. טיפול מקיף יותר ניתן לקבל באמצעות אימון נשימה מלווה בביופידבק של השתנות קצב הלב (HRV).