ניתן לתאר חרדה כתגובה נפשית וגופנית מתמשכת, מוגזמת וחסרת ביסוס הגיוני מספיק לאיום לא מוכר ולא ידוע.
חרדה הינה תסמין (סימפטום) מרכזי של קבוצה רחבה של הפרעות בתחום הנפש. חרדה שונה במהותה ממה שאנו מכנים פחד ומדובר בשני גורמים נפרדים.
ניתוח גורמים של תסמינים בקרב אנשים הסובלים מהפרעות חרדה מזהה שני גורמים נפרדים (Barlow,1998): פחד "נורמלי" מתייחס לגורם ברור של סכנה. הוא מאופיין בעוררות גבוהה של מערכת העצבים האוטונומית ותגובה התנהגותית של F/F/F וקשור לחלק המצוי בעומק המח שנקרא אמיגדלה. חרדה מאופיינת במתח, חששנות ודאגנות והיא קשורה לחלקים שהתפתחו מאוחר יותר במח האנושי בעיקר לחלק המצוי בקידמת המח (קורטקס פרונטלי).
חרדה היא תגובה טבעית ומוכרת שבאה בתגובה למה שמתרחש או עומד להתרחש. פעמים רבות היא מלווה בתחושה פיזית לא נעימה שרבים מהאנשים שפונים לטיפול יגדירו פשוט כ"אני לא מרגיש טוב". אחרים הסובלים מרמות חרדה גבוהות יותר מתארים את התחושה בתור החוויה המרוכזת, הקשה והמכאיבה ביותר שחוו מעולם. תחושה של אובדן שליטה מוחלט המלווה לעתים בפחד משיגעון. לעתים היא כוללת הזעה, רעד, דופק מואץ ונשימה מהירה. איכות הקשב אף היא משתנה, אדם חש שהוא לא ב "פוקוס". לא כל מי שמוצא את עצמו במצב כזה סובל מהפרעת חרדה.
ההבדל הין הפרעת חרדה לבין חרדה "נורמלית" הוא בעצם בסיבה:
חרדה "נורמלית" מתריעה מפני איום ממקור ידוע. היא חדה וחולפת במהירות, מובילה להתמודדות עם אותו איום. עם היעלמותו, גם החרדה חולפת.
הפרעת חרדה לעומת זאת, היא תגובה לאיום לא מוכר ולא ידוע. במקרים מסויימים היא יכולה להיות תגובה מוגזמת ולא מתאימה לאיום שכן ניתן להגדירו כידוע, אך היא נמשכת גם בחלוף אותו אירוע.
בד"כ ההשלכות של המצאות במצב חרדה מתמשך תהיינה קשות. ניכרת פגיעה באיכות החשיבה, בריכוז, וביכולת הלמידה. רמות העוררות הגבוהות גורמות לעייפות ולירידה בתחושת החיוניות. ההתנהגות מאופיינת באי שקט, סף תיסכול נמוך (רגישות גבוהה), לעתים בתוקפנות ולרוב בתגובות המנעות וצימצום. בקיצור, קיימת פגיעה ניכרת באיכות החיים.